סיפור ההצלחה של י'

קוראים לי י’. אני בן 18 וחצי וחי ביפו בבית מרקע סוציו-אקונומי נמוך. עד גיל 10 גדלתי אצל סבתי. אני, שני הוריי וסבא וסבתא. בגיל 8, אבא ריצה עונש מאסר של שנה בבית הסוהר. אבא, לא סיים את לימודיו בביה”ס ומלבד עבודות שירות לא עבד מחייו. אמא שמגיעה מרקע מאוד קשה, כל חייה הייתה וברחה מהוסטלים ומגיל 13 הייתה חיה עם אבי.

 

מכיתה א’-ו’ למדתי בביה”ס חרדי. עד כיתה ד’ הייתי תלמיד רגיל. בכיתה ד’ התחילו מעשי קונדס קטנים. בכיתה ו’ בחג החנוכה היינו גרים ליד נחלת בנימין ברחוב הרצל בתל אביב. בסביבות 4-5 בבוקר היה קצר בארון החשמל שגרם לגיצים לעוף על הספה שהדליקה שריפה בכל הבית. לאחר מס’ דקות שהתעוררתי מהעשן איבדתי את ההכרה ולאחר שבוע בטיפול נמרץ התעוררתי לאשפוז של מספר חודשים לא מועט. עברתי שני ניתוחים של השתלת עור וסיליקון בנוסף גם הראיה שלי נפגעה. בזמן שהייתי בבית החולים כחודש וחצי לאחר, אימי התמוטטה ולאחר בדיקות, נמצא גידול בראשה. בעקבות המימצאים אמי נאלצה לעבור ניתוח . אף שהצליחו לשחזר חלק מזכרונה עד היום סובלת מהתקפי אפילפסיה ואיבוד זיכרון לטווח קצר.

 

בעקבות ריב משפחתי עזבנו את בית הסבתא ועברנו להתגורר בבת ים. בכיתה ח’ זכינו לדירה ציבורית ועברנו להתגורר ביפו. באותה שנה התחלתי ללמוד בתיכון צייטלין בת”א. בכיתה ח’ התחלתי לעשן סיגריות. בתחילת כיתה ט’ התחילו גם עישונים אחרים: חשיש ומריחואנה בתדירות של יומיים שלוש בשבוע.

 

בכיתה י’ הייתה לי שיחה עם מנהל ביה”ס לאור ציוניי הגרועים והתפקוד הלוקה: לא נכנס לשיעורים, משחק כדורגל כל היום ומעשן סיגריות בתוך ביה”ס ובעיקר לא עושה כלום. הוא אמר לי שאם אני לא תופס את עצמי בידיים תהיה לי ועדה והדרך לעוף היא מיידית. יועצת ביה”ס סיפרה לי על גשר אל הנוער שהיה נשמע לי מפחיד. אמרתי שאין לי ברירה, אני אכנס לחודש חודשיים בכדי להרגיע את העניינים בכדי להישאר בביה”ס. לאחר ביקור בית וועדת הקבלה התקבלתי ל’בית החם’. בחצי שנה הראשונה הייתי נרדם כל הזמן, הולך כמו זומבי.

 

בכיתה יא’ החלו גם סמי הפיצוציות וגם השימוש נעשה תדיר יותר, לפחות כפעם ביום. בהמשך הייתי גם מגיע מסטול לגשר לאחר העישונים של הסמים. בכיתה יב’ הייתי מעשן לפני שאני בא לביה”ס, בהפסקות וגם לאחר.

 

אני זוכר, לאחר טיול שנתי הוזמנתי לועדה בגשר ביחד עם אימי. אימי שלא יכלה לדמיין שאני אפילו מעשן סיגריות קיבלה את הכל בפנים. אני זוכר שלאחר הדברים של תומר אימי קיבלה שוק. התנאי של גשר להמשיך פעילות בה היה הצטרפות לתהליך באל סם. בהתחלה אמא רצתה להוציא אותי מביה”ס ומהפרויקט. לאחר שחזרנו הבייתה היא אמרה לי ללכת להשקיע בזה, להתחיל דרך חדשה וללכת לאל סם. למרות שהתחלתי בלית ברירה את התהליך, עדיין המשכתי לעשן סמי פיצווציות שלא נתפסות בבדיקת שתן. בגלל אי שיתוף הפעולה שלי עם אל סם הושעיתי גם מהפעילות ב’בית החם’ לתקופה של שלושה חודשים.

לקראת אמצע כיתה יב’ זומנתי לחקירת משטרה. ירדתי למטה במדרגות. בדיוק ראיתי את השוטרים. שאלו אותי אם אני יודע איפה משפחת …. שאלתי את מי אתם מחפשים וענו לי “אותך”. הם בקשו לעלות עם צו חיפוש לבית ופחדתי מאוד כי אבא שלי לא ידע כלום מכל הסיפור של העישונים והסמים. אבא שלי חשב שבאו לעצור אותו אך בסוף לאחר שהבין שבאו לעצור אותי הוא כמעט הרביץ לשוטר. לאחר חיפוש בבית לקחו אותי לתחנת משטרה לחקירה. בחקירה, הודיתי שעישנתי ושלחו אותי לקצינת מבחן ששלחה אותי לעוד תקופה באל סם. אז כבר התחלתי להסתכל קדימה וללכת על זה בכל הכוח. באותה תקופה גם החליפו לי את המטפל באל סם שהצלחתי להיפתח אליו והפסקתי להשתמש.

 

לפני שהצטרפתי לגשר היו לי ציונים ברצפה. לקראת הבגרויות הבאתי כבר ציונים יפים ולמרות שעברתי לתיכון אחר בכיתה יב’ התחלתי להפציץ ציונים גם בבגרויות של אותה שנה.

 

אני זוכר את המתנדב שלמה, אדם שאני מעריך מאוד ולימד אותי המון על החיים. את ישי החונך שמאז ועד היום עוזר לי בהכל ומבחינת עצות תמיד מסדר לי את הראש.

 

סיימתי עם בגרות מלאה עם ממוצע 84.

 

החלטתי לדחות את הגיוס לצה”ל בשנה ולהתקבל בעצת תומר וישי למכינה קדם צבאית ‘אחד משלנו’. בהתחלה חשבתי שזה רק כושר כל היום ובסוף להתגייס לסופר יחידה. מהר מאוד הבנתי שאני בא קודם בכדי לדעת מי אני, מה אני אוהב לעשות וללמוד עוד הרבה דברים שלא קשורים לצבא.

 

ב 20.7 אני מתגייס לצה”ל לחטיבת גולני. אני שואף להיות גם בסיירת החטיבה ואף לפקד בה. אני חולם לטייל, ללמוד מנהל עסקים, אולי אפילו בחורה רצינית.

בלי “גשר אל הנוער” לא הייתי מסיים 12 שנות לימוד, עזבו בגרות, לא הייתי הולך למכינה ובטח לא מתגייס לצבא, בטח יושב בבית על פטור או משהו.

 

אני רוצה רק להודות לכולכם.

@ כל הזכויות שמורות לעמותה "גשר אל הנוער"       

  • YouTube Social  Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • c-facebook

התוכן נכתב בלשון זכר לשם רצף הקריאה בלבד, הפניה היא לנשים וגברים כאחד ואין בכוונתנו להפלות או לפגוע.