פתאום החיים מקבלים ערך / לימור

רציתי לשתף בחוויה הטובה שלי אתמול ב"גשר אל הנוער". נכון שאנחנו מתקרבים כבר לסוף שנת הלימודים, אבל אתמול בפעם הראשונה הרגשתי את התחושה הטובה הזאת שממלאת אותך, את תחושת הסיפוק שבנתינה.

כשנכנסתי ל"גשר אל הנוער" קיבל אותי הנער שאיתו נפגשתי פעמים רבות במהלך השנה האחרונה בחיוך רחב. הוא סיפר לי שהוא מרגיש שהצליח במבחן באנגלית אליו התכוננו ביחד בפעם הקודמת שנפגשנו. בהתרגשות הוא סיפר, איך המילים עליהם התכוננו הופיעו במבחן ואיך הוא הצליח והבין משפט אחרי משפט.

פניו היו מאירות, וזה מילא אותי מיד בתחושת שמחה כזאת שממש הציפה את כולי.
לא צריך הרבה יותר מזה, אלו הם רגעי האושר הקטנים שבזכותם החיים מקבלים ערך.

הוא אמר לי תודה 3 פעמים בסוף השיעור האחרון ולא הבין למה אני אמרתי לו תודה בעצמי.

משיחת סלון להתנדבות בעמותה / אורי בלק

כבר יותר משנה שאני מתנדב בעמותת "גשר אל הנוער". הגעתי אליה ממש במקרה ומאז אני כאן. בשבילי, להיות חלק מהארגון הזה זה אחד האתגרים החשובים ביותר שהצבתי לעצמי בחיים, ושנתנו לי את ההזדמנות להעניק ולקבל דברים שאי אפשר לכמת בכסף.

אבל רגע, קודם כל אחזור אחורה, לנקודת ההתחלה.הכל התחיל כשחזרתי לארץ ונרשמתי ללימודי משחק. ולא, אני לא שחקן: העיסוק שלי הוא בתחומים של היי טק, מתמטיקה, אנגלית, לימודי הוראה, הרצאות וניהול, אבל ללמוד משחק נתן לי משהו אחר ומאתגר. בכל אופן, לפיני, חבר שלי ללימודי המשחק, יש אחות שקוראים לה לימור, והיא עובדת בארגון "רוח טובה". פעם אחת ישבתי אצלה בסלון בבית והיא התחילה לספר לי על הדברים הנפלאים שהארגון עושה ועל דרך הפעולה שלהם לגייס מתנדבים.

אחרי שהלכתי הביתה קיבלתי החלטה שגם אני רוצה לתרום ולהתנדב. למה? אולי בגלל שחזרתי משהות ארוכה בחו"ל ואני מרגיש את הצורך לתרום לחברה הישראלית, אולי גם בגלל שיש לי זמן, ואולי גם בגלל שזה נשמע לי כיף לתת ללא תמורה.לימור קישרה אותי עם עמותת "גשר אל הנוער". צלצלתי לעמותה, ובחור בשם תומר קבע איתי פגישה. האמת? קצת התרגשתי. אמרתי לעצמי, "אני סוף סוף קם ועושה".

תומר, כיום מנכ"ל העמותה ובזמנו מנהל הפרויקטים ערך לי סיור בעמותה, במהלכו הבחנתי במיוחד בצניעות ששוררת במקום. התרשמתי שהעמותה היא קטנה, ושיש מקום אדיר להרחיב אותה ולהעלות אותה לתודעה.

כך הצטרפתי אל "גשר אל הנוער". בתחילה עזרתי לנערים במקצועות שונים, אבל משהו עצר אותי. דאגתי לאותם בני נוער שלא זוכים להיות חלק מהתמיכה הנפלאה הזאת ורציתי לגעת בהרבה אנשים. וכך ההתנדבות שלי במקום פחתה,

עד שתומר הציע לי להיות חלק ממערך יחסי הציבור, הדוברות וקידום העמותה. מאז ועד היום אני משמש חלק פעיל ב"גשר אל הנוער" ומנסה לסייע בפעולות שירחיבו אותה, כך שבקרוב נזכה לפתוח עוד ועוד "בתים חמים" בערים רבות בישראל.הרי אם מצילים נער אחד זה כאילו הצלנו דור שלם, ופה יש לנו את ההזדמנות להציל דורות שלמים! ולי יש את הזכות להיות חלק מהתהליך וחלק מארגון שנותן ומקבל תמורה אדירה, שמעניק לנערים אצילות, חינוך והכי חשוב – משפחה, חום ואהבה. אין ספק, הביקור בסלון ביתה של לימור יצר את אחת החוויות המעניינות שעברתי ואני מודה לכולם על ההזדמנות לעשות את הדרך שעשיתי. חזק ואמץ!

כשתקווה גדולה ממלאת את הנשמה / איילת

אצל כולנו היא קיימת. מילדותנו ועד הבגרות היא מלווה אותנו. כל אחד והפירוש האישי שהוא מעניק לה במהלך חייו. כל אחד והמקום לה בחר בסדר העדיפות של הערכים שלו. הנתינה, הרצון להושיט יד לאחר, שלא על מנת לקבל תמורה כלשהי מלבד תחושה נפלאה והבנה בסיסית שהנה, האישיות שלנו מחבקת את הנשמה שבתוכנו, שהנה, הגשמנו את אחד הערכים החשובים בחיים, אם לא את הערך העליון בין בני האדם.

אלא שהחיים ומלאכת ההישרדות היומיומית מלמדים אותנו אחרת. הם מלמדים אותנו שאנחנו מחויבים לקחת תמורה כלשהי מכל דבר כדי שנוכל להרגיש ביטחון, שייכות, מחויבות, גאווה, הצלחה ואושר. הכול - מלבד להרגיש שעשינו משהו לחינם, משהו שרק אנחנו פנימה יודעים את תרומתו האמיתית ללא שותפים או "קהל", שלא יכול להימדד, שאין לו מקום בגרף ההישגים המודרני כלל, אבל יש לו מקום עצום בתוכנו והוא יכול למרבה הפלא לשנות את חיינו ואת חייהם של רבים אחרים.

לפני שנה החלטתי שאני ראויה להתנדב בעבור חיוך אחד או כמה חיוכים שלא תוכננו מראש. נהפוך הוא: הנערים אפילו לא ציפו או חשבו שהם ראויים. הם עסוקים בהישרדות אמיתית, לא זו מהריאליטי.

החלטתי להתנדב עם בני נוער. הסיבה העיקרית לבחירה שלי היתה שהנערים עומדים מוכנים על סף החיים העצמאיים, ממש לפני הקפיצה. כך שכל נגיעה, קטנה ככל שתהיה, יכולה לשנות את מסלולם, לכוון ולהאיר את הדרך לפניהם. הם ממש בקו האש של החיים, ולצערי אצלנו זה תרתי משמע.

כשהגעתי ל"גשר אל הנוער" לא ידעתי מה אוכל לתרום ועבור מי, אבל בדיוק בשביל זה יש את תומר. בדרך מקצועית ומקסימה משלו הוא סיפר לי על העמותה הנפלאה הזו ועל הצרכים שלה, ויחד חשבנו על הדרך הכי נכונה ומתאימה לי להשתלב בתוכה ולהפוך לחלק מהמשפחה.

מאז אני שם, חלק קטן בתוכם, מגיעה מדי שבוע ועושה את מלאכתי לצד רבים אחרים ומופלאים שמקדישים מזמנם, כישרונם ואהבתם למשפחת "גשר אל הנוער", כל אחד והתפקיד שלו, כל אחד והחיבור האישי שלו למקום ולנוער הלוקח חלק בפרויקט. ובין השגרה היומיומית וההתמודדויות הקשות מנשוא, ככה מדי פעם עולה לו עוד חיוך על פנים ותקווה גדולה ממלאת את הנשמה והופכת כל נתינה לקבלה גדולה.