ניצוץ חדש בחיים: עישון והצלחה בגיל ההתבגרות \ משה רוימי ,מנכ"ל מכון שאיפה

שתי נערות "גשר אל הנוער" הצליחו להיפרד לתמיד מהסיגריות לאחר שעברו סדנה ייחודית לגמילה מעישון. משה רוימי, שפיתח והעביר את הסדנה, מתאר את גישתו לנושא ואת הקשר ההדוק שבין הימנעות מעישון והצלחה בחיים.

לפני כמה חודשים קיבלתי פניה מעמותת "גשר אל הנוער" לבוא ולסייע לנערות מעשנות להיגמל מהעישון. הסכמתי מיד מתוך תחושה שזו זכות גדולה עבורי, אבל גם אתגר. כבר במפגש הראשון הבנתי שבמוקדם או במאוחר, הגישה שלי צפויה להשפיע על חמש הנערות המדהימות שהכרתי, לא פחות מהאופן שבו היא משפיעה על מעשנים ותיקים ומבוגרים. מהרגע הראשון התייחסו אליי הנערות בכבוד ונתנו לי להרגיש חלק ממשפחה, גם כאשר לא הבינו בתחילה את הקשר שאני עושה בין העישון למיצוי הפוטנציאל האישי ולהצלחה בחיים. היחס שלהן עודד אותי להמשיך במפגשים הקבוצתיים והאישיים עד לרגע שבו החלו לנבוט ניצנים של שינוי - כמו צמח שטופל והושקה בקפידה ולפתע החל להראות לעולם את עליו הירוקים הראשונים.

למרות ההתרגשות הגדולה על כך שהעישון הפך ללא רלוונטי בחייהן של חלק מהבנות, לא הופתעתי והייתי נחוש ביחד איתן להגיע להצלחה מלאה. ראיתי בעיניהן את הרצון ללמוד, להבין ולהצליח, את השאיפה להוכיח לעולם שיש להן פוטנציאל להיות כל מה שהן רוצות להיות. בשלב מסוים השיחות על העישון התמעטו והתכנים של המפגשים עסקו בעתיד, בגיוס לצבא, בלימודים האקדמאיים ובהגשמת חלומות. זה היה סימן לנקודת מפנה בדרך החשיבה שהוביל בסופו של תהליך להצלחה.

"גשר אל הנוער" הוא מודל שמוכיח את מה שרובנו יודעים עוד מגיל צעיר. הפוטנציאל גלום בכל אחד מאיתנו והסיכוי לממשו תלוי בהרבה גורמים, אבל בעיקר בסביבה האנושית, בתמיכה ובעידוד שאנו זוכים להם ברגעים הנכונים. אני שמח שהייתה ויש לי הזכות להיות חלק ממי שמשפיעים על התפיסה והאמונה של בני נוער, הם העתיד של כולנו, המנהיגים הבאים וקובעי המדיניות לאן פניה של החברה וגם של העולם כולו. החלטתי לכתוב את המאמר הזה בתקווה שרעיונותיי וגישתי לנושא תהיה נגישה לעוד נערים ונערות, להורים ולאנשי חינוך באשר הם. ההצלחה של אותן נערות נפלאות בגיל צעיר לשנות את חייהן מקצה לקצה צריכה להיראות ולעודד צעירים נוספים לבחור בדרך חיים של הצלחה ולא לוותר על הזכות הטבעית שיש להם להיות כל מה שהם מסוגלים להיות ומה שהם מאמינים שמגיע להם.

העולם שייך לצעירים

גיל ההתבגרות הוא גיל נפלא ומרתק, מי שהיו אך לא מזמן ילדים, מרגישים עצמאיים יותר בהחלטותיהם וחופשיים ליצור בעצמם את עולם התוכן שמעניין אותם, הם בוחרים עם מי מהחברים להיות ועם מי לא ובמה להתנסות עם או בלי ידיעתם של ההורים. שלא כמו בתקופת הילדות בה ההורים הם שבוחרים באיזה סביבה להתגורר, עם מי להפגיש את ילדם ואיזה חינוך להעניק להם, בתקופת הבגרות המניעים הרגשיים הם אשר מובילים וקובעים לבסוף את ההחלטות. הרצון העיקרי הוא לעשות דברים אשר מזוהים עם "עולם המבוגרים", להתנסות בחוויות חדשות "ומסעירות" לקחת סיכונים ולבחון את הגבולות העצמיים וגם של הסביבה. בתקופת ההתבגרות, לדמויות מפתח מבוגרות בעולמם של הצעירים יש השפעה גדולה מאוד על דפוסי התנהגות, החשיבה ו"תמונת העולם" הפנימית בה הם רואים את עצמם ומקומם בחברה.

שיחות עם ילדים ובני נוער על הלחץ החברתי והדרך לא להיגרר אחר התנהגויות שליליות הן דבר חשוב מאוד. אבל לא מספיק להקדיש לכך מספר בודד של שיעורים. בעיניים שלי, החינוך צריך להתמקד יותר בערכי החיים ובדרך להגשמת הפוטנציאל האישי. רק כך ניתן לחזק את אישיותם של צעירים מול אינסוף הגירויים שנמצאים בכל מקום כמעט - ברחוב בשילוט חוצות ובהתנהגותם של אנשים, באינטרנט ובתוכניות הטלוויזיה - בהם מוצגים עישון, אלכוהול והתנהגות מינית בוטה כסמלי סטאטוס לחופש ועצמאות.

אפשר להגיד לבני הנוער הכול ולהציב להם גבולות, להורות להם ולהפציר בהם לעשות או לא לעשות דבר מה, לחלק להם ציונים טובים כאשר הם מצליחים וציונים פחות טובים כאשר לא עומדים בציפיות, לעודד אותם למצוינות ולסייע למי שזקוקים לתמיכה ועזרה, אבל בלי ידע נכון ומבוסס, מודל לחיקוי והשראה, ההתמודדות שלהם עם מציאות החיים היא מורכבת עד בלתי אפשרית, בייחוד בהתחשב בעובדה שתשומת הלב מצד ההורים אליהם מסתכמת בכמה דקות אולי ביום.

לא מפתיע שההתמכרות לעישון נחשבת לערמומית מכל ההתמכרויות. לרוב האנשים קשה להבין את תופעת העישון לגמרי ואת השלכותיה האמיתיות והבלבול הוא לא רק בקרב המעשנים עצמם אלא גם בציבור כולו. מצד אחד ברור שהעישון הוא דבר שלילי שכדאי להימנע ממנו, אבל בפועל הציבור מתייחס לעישון במידה של סלחנות ואפילו בלגיטימיות יתרה שבאה לידי ביטוי בחוקים, שמגבילים אמנם מכירה של סיגריות לקטינים אבל מתירים זאת לבני הגיל הבוגר. כמו כן, אין הגבלה על המסרים השיווקיים שמעבירים יצרני ומשווקי הסיגריות, המקשרים את העישון עם אושר, חופש ועצמאות שכל אדם משתוקק להם.

למסרים השיווקים אשר עושים שימוש ציני במאפייני גיל ההתבגרות מטרה אחת ויחידה - לצרף עוד ועוד צעירים למעגל המכורים להפוך אותם "ללקוחות שבויים" שיכניסו לכיסם של היצרנים מיליארדים בשנה. מעשן מוציא על הסיגריות בממוצע כ- 8000-10000 שח' בשנה אחת בלבד! ובתקופת חיים של 30 שנות עישון ממוצעות כשלוש מאות אלף שח'. מה שמתחיל בהתנסות אחת בלבד הופך לדרך חיים של הפסד כמעט בכל מובן אפשרי.

בני הנוער מעשנים מתמודדים עם סיטואציה בלתי אפשרית. בעל כורחם ובלי להיות מודעים לכך העישון משפיע על הדימוי העצמי שלהם ועל יחסם לעצמם. בתת המודע העישון נתפס כסוג של "עונש" ושל חוסר אהבה עצמית ופוגע בתשומת לב החיונית לצרכים הנפשיים והגופניים ולבסוף גם מקשה על היכולת לראות את אותם הצרכים של האחר כערך שיש לכבדו. זה מסביר מדוע קשה למעשנים להבין מה רוצים מהם כשמעירים להם ואיך ההחלטה האישית שלהם לעשן פוגעת באחרים, לפעמים באנשים היקרים להם ביותר.

נערים ונערות מעשנים משלים את עצמם שיש משהו טוב בעישון שהופך אותם ליותר "שווים". כמובן שההיפך הוא הנכון. כדי להצדיק את דפוס ההתנהגות הלא הגיוני שפועל נגד הגוף, מעשנים מטפחים את האמונה שהנזק שבעישון אינו כה חמור או וודאי. הם משכנעים את עצמם שהעישון אינו שונה לדוגמא מזיהום האוויר ומתעלמים מהנזק וההשפעה על המימד הנפשי והתפקודי בהווה. העישון נתפס אצלם כעוד סוג של בילוי או הנאה וכאמצעי זמין ומיידי להתמודדות עם דילמות ומצוקות רגשיות ולכן הם לא ממהרים לוותר על העישון כל כך מהר. במוקדם או מאוחר מעשנים חשים בריקנות ובחוסר התועלת הממשית שיש בעישון אבל הם מתקשים להשתחרר ממנו בכוחות עצמיים, כתוצאה מכך הם מפתחים תחושת כישלון אישית ותסכול שהולך ומצטבר.

מאז שאני הפסקתי לעשן לפני 6 שנים אני יודע שלא אני ולא אף מעשן אשם בזה שלא הפסיק לעשן בשלב מוקדם לאחר כמה התנסויות בודדות. אף מעשן לא מבין לגמרי לאן העישון יוביל אותו, לאיזה מצב חיים עגום וכמה קשה יהיה לו לשנות את המצב. אני יודע כמה קשה המחשבה על החיים ללא הסיגריה כמשענת ברגעים מסוימים, אבל הקושי הזה משתנה ומפסיק להטריד ברגע שהמחשבות משתנות והאנרגיה מופנית לא למאמץ להפסיק לעשן אלא לעשיית דברים בעלי ערך ומשמעות אמיתית להצלחה ולהגשמה עצמית. אני כותב את הדברים כדי לחזק בעיקר בני נוער אבל גם מעשנים באשר הם שהם כבני אדם טובים ומדהימים ולהעביר להם מסר שאינם צריכים להמשיך ולבלות את שארית ימיהם בתחושה של החמצה שאולי ללא העישון החיים שלהם היו יכולים להיות טובים יותר, כל יום שעובר כל דקה לא יחזרו ורק הם יכולים להחליט לאן הם מובילים את "הספינה" כקברניטים שקולים, מנוסים ואחראיים.

אני עישנתי שנים רבות עד לרגע שבו הבנתי שהנזק שגורם לי העישון הוא הרבה יותר גדול מהנזק לבריאות בלבד. למעשה דווקא הנזקים העקיפים, אלו שלא נהוג לדבר עליהם או לחשוב עליהם הם אלו שצריכים להדאיג כל מעשן ובמיוחד הורים לילדים ובני נוער, מכיוון שההשפעה של אותם נזקים היא מיידית ופוגעת בסיכויי ההצלחה לממש את הפוטנציאל האמיתי בהווה הרבה קודם לנזק הגופני העתידי.

לילדי וגם בהדרכות שאני מקיים עם בני נוער אני מספר שוב ושוב מה גרם לי להחליט לא לעשן יותר לעולם. זו לא הייתה החלטה על הפסקת עישון אלא החלטה נחושה לתת משמעות אמיתית לחיים שלי, שלא יהיו כמו אלו של הורי שבילו את חייהם בעבודה קשה יומיומית רק כדי לשרוד. הגעתי למסקנה שכדי שאוכל להגשים שאיפות שנראות בעיני כחשובות כמו חופש כלכלי, בריאות טובה, שמחת חיים והרגשה שאני שולט בחיי ולא רק מגיב לנסיבות, אני חייב לכבד את גופי ונפשי כך שיהיו רוב הזמן בשיא יכולתם והעישון לא יכול להיות חלק מהמשוואה הזו.

אני עושה את החיבור בין העישון להצלחה מכיוון שבתפיסה שלי העישון מייצג בדיוק את ההיפך מצמיחה והתקדמות, הוא מוביל למקום שאין תקווה ולעולם לא "יתיישב" עם השכל הישר או ההיגיון. מעשנים משלים את עצמם שיש משהו טוב בעישון כדי להצדיק התנהגות לא הגיונית אבל בפועל פועלים בניגוד מוחלט לכל מה שיכול לחזק את אישיותם ולהוביל את חייהם למציאות טובה ובטוחה. במקום להשקיע מחשבה ומאמץ בטיפוח האישיות ולהתוות כיוון ברור לעתיד באמצעות יצירת הזדמנויות להעשרת הידע והניסיון, הבחירה בעישון מובילה במודע או שלא במודע למקום "נמוך" יותר ויותר.

אני יודע שגישתי על העישון קצת שונה ולא שגרתית ואולי מפתיעה רבים בקשר שאני עושה בין הרגל העישון לתוצאות בחיים ולתחושת האושר אבל אני מאמין בכל ליבי שזהו בדיוק המצב. מאז שהפסקתי לעשן מתוך בחירה והחלטה מודעת חיי השתנו מקצה לקצה וזה קרה גם לאמי ולשני אחיי שהפסיקו לעשן גם כן לאחר שנים רבות. וכך גם למעשנים רבים אחרים שמצאו היגיון בדברים שהשמעתי בפניהם והחליטו לעשות שינוי מתוך עוצמה, ולא המתינו לרופא שיאמר להם שהם חייבים להפסיק לעשן או למנהל הבנק שיאמר להם שחשבון הבנק שלהם מוגבל והם יישארו חסרי אונים.

מאז שהחלטתי להפוך את ההצלחה האישית שלי בהפסקת עישון למודל הדרכה אפקטיבי שיהיה עיסוקי המרכזי חשוב לי במיוחד להעביר מסר להורים ולמחנכים. על כולנו להשתדל ולא להפסיק להיות  מקור השראה עבור הילדים ולהעניק להם יד מכוונת ברגעים הנכונים ולעודד אותם להגשים את הפוטנציאל ופחות לנסות "לדחוף" אותם להיות כמונו, או להגשים את השאיפות שאנו עצמנו לא הצלחנו עוד לממש. להיפך: השאיפה שלנו בכל גיל לחיות חיים של הגשמה תראה לילד את הכיוון להגיע לאושר אמיתי משוחרר מלחץ וציפיות.

כולנו כהורים צריכים לדעת שגם לנו מותר לטעות ואף אחד מאיתנו לא נולד להיות הורה מושלם ושאין דבר כזה מושלם. כולנו היינו ילדים וכולנו טעינו ונכשלנו אבל גם כולנו יודעים שהמקום שבו הרגשנו הכי טוב, הכי שייכים ומאושרים זה המקום שבו הרגשנו חופשיים לומר את דעתנו מבלי לחשוש מביקורת או מתגובה "שתוציא לנו את הרוח מהמפרשים". הרגעים הנפלאים בחיים הם אלה שמאפשרים לנו להתבטא, להרגיש שיש לנוכחותנו משמעות ושביכולתנו להביא לידי ביטוי את היכולת המיוחדת שלנו מתוך אמונה שזו הדרך הנכונה לעצב לעצמנו סביבת חיים אוהבת, תומכת ומתגמלת.

השינוי צריך להתחיל בנו המבוגרים

בשיחותיי עם הורים ואנשי חינוך אני מבקש מהם לנסות ולהבין את עולמם של הצעירים מהמקום שבו הם נמצאים. צריך "להיכנס לראשם" ולראות את התמונה שנראית בעיניהם ולמה הם נחשפים מידי שעה בשעה, להתנהגות מינית שאינה מכבדת, להרגלים שאינם מוסיפים לאיכות החיים, לאלימות, לשחיתות השלטונית ולהתנהגות פזיזה ולא אחראית בכביש ובמקומות אחרים, לכל אלה יש לזה השפעה על התודעה ומחיר. ילדים ובעיקר בני נוער צריכים לשמוע ולהבין כי הצלחה אמיתית נובעת מתחושת הגשמה עצמית. לאנשים מצליחים חשוב להרגיש שהם מממשים את הפוטנציאל שלהם כאנשים חושבים ובעלי יכולת מיוחדת. אנשים מצליחים מאמינים בעצמם והערך העצמי שלהם נובע מחיבור חזק לצרכים הפנימיים ולמטרות שהציבו לעצמם. ההתמכרות לעישון לעומת זאת מדכאת את הנפש והגוף ולכן היא מרחיקה את הסיכוי להגשים את הפוטנציאל האמיתי ולהשיג תוצאות משמעותיות.

השינוי צריך להתחיל אצל כל אחד מאיתנו, בני נוער ומבוגרים. אם אנו רוצים באמת להבטיח את העתיד עלינו לעצור לרגע ולחשוב לאן פנינו מועדות ואיך אנו נראים בעיני הצעירים מאיתנו בבואנו לקבל החלטות בעלות השלכה ישירה על איכות החיים. השינוי צריך להתחיל בכל אחד ואחד בדרך החשיבה, בדפוס ההתנהגות בצורת הדיבור והיחס לעצמנו ולאחרים וזה לא תמיד קל ופשוט. כאשר המציאות מורכבת והדאגה העיקרית היא לשרידות כלכלית ואישית אין תמיד את הכוח לחשוב או לפעול במושגים שכאלה, אבל זו הדרך הנכונה להראות מה חשוב לנו באמת ולקוות שדרך החיים שאנו צועדים בה תחלחל ותשפיע על הדור הבא.

לצוות גשר אל הנוער המדהים שנרתם לעשייה הברוכה מכל בהענקת הזדמנות לצעירים להגשים את עצמם תודה על הזכות שניתנה לי להיות שותף בעשייתכם ותודה ענקית לבנות הנפלאות שהראו לעצמם ולכולם שגם הן ראויות ויכולות לעלות על דרך ההצלחה, אני משוכנע שזו רק ההתחלה והשמיים הם הגבול.